טיולים ואטרקציות באזור המושב

טיול מקשת לתל האלה, לאגם,

לתל חושניה וחזרה. (גלעד פלאי)

בקצה הצפוני של מושב קשת שוכנת המכינה הקדם צבאית "קשת יהודה". 

המכינה, מהראשונות שהוקמו ובוגריה מחזיקים בשיא של אחוזי קצונה בצה"ל, יותר מכל יתר המכינות.

מעט לאחר המכינה לכיוון מעלה (צפון-מזרח) מגיעים לשער בגדר ההיקפית של קשת, (שער האגם) עוברים דרכו ומוודאים שסגרתם אחריכם,  כשם שנסגור אחרינו את יתר השערים שנעבור בטיול.

מיד לאחר השער אנחנו בצומת: ימינה לאגם, ישר דרך כורכר מטפסת אל ראש התל.

אנחנו עולים לתל. 

לא, אין זה תל ארכיאולוגי, זהו תל געשי- הר געש קטן מאד. שם, הגבעה עליה אנו מטפסים "גבעת האלה" מזכיר את עץ האלה הגדול שהיתמר בראש הפסגה לפני שבנו כאן... מוצב צבאי. אנחנו לא עוברים גדרות- (זכרו בגולן יש שדות מוקשים)- אך אם הדרך חסומה ע"י שער ניתן לפתוח אותו ולסגור אחרינו ולטפס בדרך הכורכר אל המוצב. 

מכאן נפרש לפנינו הנוף של מרכז הגולן לכל עבר. מזרחה ממש למרגלותינו אגם קשת ובקו האופק אנו רואים את שרשרת התילים עליהם ממוקמים מוצבי צה"ל וממש מעבר להם הגבול עם סוריה. 

ההר המתחיל את שרשרת התילים מדרום (מימין) ועל ראשו אנטנה גדולה הוא תל פרס, הנקודה המזרחית ביותר במדינת ישראל. הפסגה הגבוהה בצפון רכס התילים היא הר חוזק ושמאלה ממנה ההר עם טורבינות הרוח הוא תל ע'סניה. 

קו התילים שמסמן את הגבול עם סוריה נקרא גם "קו פרשת המים". גשמים שיורדים על הרכס ומערבה נשפכים אל הצד הישראלי, גשמים שיורדים מזרחה נשפכים אל החלק הסורי של הגולן. נפנה את מבטנו צפונה ונראה שגבעת האלה עליה אנו ניצבים הינה תל געש בתוך שרשרת שלמה נוספת של תלי געש. 

למעשה שתי שרשראות התילים עוזרות לנו להבין את הגיאולוגיה של הגולן. הבזלת השחורה שסלעיה בונים את הגולן יצאה מבטן האדמה לאורך סדקים ענקיים שכיוונם היה מצפון לדרום. מבטן האדמה נבעה לבה רותחת, -חומר לוהט ובצקי-שהתקררה במפגש עם האויר ויצרה את סלעי הבזלת. לקראת סוף הפעילות הגעשית התפרצו לאורך הסדקים -במקומות תורפה- תלי הגעש שעליהם אנו צופים. רוב תלי הגעש בנויים מטוף וסקוריה (ולא מבזלת) שזהו אפר געשי שצבעו חום אדמדם. הטוף משמש לסלילת דרכים ולחומר לשתילה בעציצים. 

נשוב ונצפה צפונה ונראה שלושה תלי געש גדולים מאד משמאל עם שתי פסגות זהו תל שיפון. מימין תל גדול הנקרא תל יוסיפון ומעבר להם צפונה התל הגדול ביותר בגולן תל אביטל. בינינו לבין התילים הרחוקים שתי גבעות קטנות יותר ועליהן עצים, הקרובה יותר היא תל חושניה אליו מועדות פנינו והרחוקה יותר היא תל רמתניה, עליו הייתה ההתיישבות היהודית הראשונה בגולן בשלהי המאה ה-19. 

כמעט תמיד ניתן לראות בקו האופק הצפוני את החרמון והרי הלבנון. בהביטנו מערבה אנו רואים את אופיו ויחודו של מרכז הגולן. ארץ שטוחה, נטויה ממזרח למערב לכיוון הכנרת, טרשית ומרובת סלעים, המישורים מלאים עשבי בר ומנומרים במעט כתמים של עצים בודדים או חורשות אקליפטוס ספורות, פה ושם פרות רועות. רחוק במערב, ביום עם ראות סבירה, נראה את הרי הגליל העליון, הגבוה שבהם- הר מירון. מעט ימינה וצפונה ממנו רכס של אצבע הגליל ומעבר לו דרום הלבנון. משמאל (מדרום) לגוש הגבוה של הגליל העליון אנחנו צופים אל רכסי הגליל התחתון, עוד קצת שמאלה ודרומה ניבטת אלינו כיפתו המעוגלת של התבור. ממערב מנצנצת הכנרת הגובלת בגולן. כעת נסיט את פנינו לדרום. שם נבחין במאגרי המים. בקו האופק בראות טובה נגלה הר הגלבוע, עוד קצת מזרחה ואנו רואים את צפון הגלעד.   

עונות השנה מקבלות משנה תוקף בצבעי התפאורה של המרחב. מאמצע החורף ועד אמצע האביב הכל ירוק, בתחילה ירוק עז ובסוף ירוק צהוב, מהאביב אל הקיץ מתחלפת התפאורה מצהוב זהוב  לצהוב קש ההולך ומאפיר לקראת הסתיו. בקיץ ובסתיו סביר שנראה כתמים קטנים או גדולים של שחור, עדות לשריפות המשתוללות בגולן מדי שנה. 

אנו שבים על עקבותינו ויורדים מהמוצב בדרך בה עלינו. בתחתית הירידה אנו פונים שמאלה (מזרחה) אל אגם קשת, בעונה המתאימה נפגוש כאן את אירוס הגולן. פרח ענק -יפיפה בעל גוון כחול סגול - האופייני לגולן בכלל ומיוחד לאזור של קשת בפרט.

בהגיענו לאגם אנו ניצבים בצומת: ימינה ודרומה לכיוון מטע הדובדבן, שמאלה וצפונה לכיוון מטעים של קשת והעיירה חושניה. אנו פונים שמאלה האגם צמוד מימין וגבעת האלה משמאל. 

המאגרים בגולן פותחו ע"י חקלאי הגולן במסגרת אגודת מים שיתופית הנקראת "מי גולן". הרעיון העומד בבסיס המאגרים הינו חיסכון באנרגיה. עוצרים חלק קטן ממי שיטפונות החורף היורדים לכנרת במרומי הגולן במאגרים וכך מונעים השקעת אנרגיה בקיץ ע"מ להעלות את המים בחזרה מהכנרת לשטחים החקלאיים.

האגם של קשת הינו הקטן במאגרי הגולן. בחורף נמצאים באגם ברווזים שהגיעו בנדידה מאירופה: בירכיות, אגמיות, מריות, צהובי מצח, שרשירים ועוד... חופמאים (עופות מים) רבים מאכלסים גם הם את האגם. בקיץ נראה כאן אנפות וטבלנים גמדיים שלעיתים גם בונים את קינם בתוך האגם על "רפסודות" בנויות מצמחי מים.

בקצה המרוחק של האגם אנו צועדים על סכר האדמה הגדול הבנוי על ערוץ הוואדי. למעשה ערוץ זה הינו היובל המרכזי של "נחל עיט" שהמפל המרשים שלו נמצא צמוד לציר המפלים ליד אניעם. 
מיד בקצה הסכר מצויה תעלת העודפים אותה נחצה בגשר מתכת שמשמש למעבר בעיקר בזמן שיטפונות החורף, פה התעלה והנחל מלאים במים. (תעלת העודפים משמשת לויסות כמות המים במאגר ומונעת את קריסת הסכר.) בגלל גודלו הקטן באופן יחסי של אגם קשת, הוא היחיד ממאגרי הגולן המצליח להתמלא לגמרי בכל שנה. 
בקצה הגשר מצוי "פארק ברוך"- חורשת איקליפטוסים מוצלת בה יש ספסלים, נדנדות ומקום למנגל. מסביב ישנו פיסול סביבתי, כתובת מהמקורות, אתר מדורות ובשנה האחרונה נוספה גם פרגולה יפה הצופה על המאגר. כל הדברים המיוחדים הללו נבנו לזכרו של ברוך אפשטיין ז"ל בן אהוב מילדי קשת שנהרג בתאונת דרכים.

באביב המוקדם ניתן לראות מעט מערבית ל"פארק ברוך" פריחה של צבעונים ואירוס הגולן. 
מכאן ניתן לקצר מאד את המסלול, פשוט לפנות שמאלה (מערבה) מפארק ברוך ולהתחבר אל דרך עפר שמגיעה מכיוון חושניה. (מצפון לדרום)אפשרויות סיום המסלול באופציה זו מופיעות בסוף הכתבה.

אנו ממשיכים ללכת צפונה בדרך העפר, ועוברים את מטע קשת שנמצא ממזרח לדרך, עד הגיענו לשער ברזל גדול, מימין לו פשפש קטן דרכו נעבור. אנו מתעקלים שמאלה עם הדרך וכעבור 250 מ' אנחנו מעט לפני סיבוב חד בכביש, אך אנו לא נעלה לכביש. 

דרך החסומה בשער גדול -מטפסת אל מרומי גבעה עטורה בעצים - "תל חושניה". אנחנו פונים בדרך נכנסים בשער הקטן והצדדי משמאל ומתחילים לעלות לראש התל. ממש בתחילת העליה נבחין משמאל באזור נמוך שכל חורף ואביב מתמלא במי גשמים ונקרא "בירכת חושניה".תוך כדי עליה נראה שאנו צועדים בין  שרידיו של כפר עתיק ימים. 

הכפר הצ'רקסי חושניה נבנה ברבע האחרון של המאה ה-19 ע"י צ'רקסים שברחו מרוסיה לאחר שנכשלו במאבקם כנגד הרוסים.  הצ'רקסים, שהינם מוסלמים בדתם אך אינם ערבים בלאומיותם, הם שבט אירופי שגר בקווקז מדורי דורות, התקבלו ע"י האימפריה העותמנית המוסלמית בזרועות פתוחות. 

התורכים עזרו לצ'רקסים וישבו אותם לאורך החלק המזרחי של ארץ ישראל בגבול בין הארץ הנושבת למדבר, אל מול פני הבדווים. כך הוקמו במרחב הגולן ועבר הירדן המזרחי הרבה ישובים צ'רקסים, דוגמת קונטרה העיירה המרכזית של מחוז הגולן. או עמן –רבת עמון המקראית- בירת ירדן של היום שהבסיס להקמתה בשנות העשרים של המאה שעברה היה הכפר הצ'רקסי הקטן עמן. הצ'רקסים העדיפו להתיישב במקומות שהיו מיושבים בעבר. שם מצאו בד"כ חורבות שיכלו להשתמש באבניהן לבנין בתיהם החדשים. 

רוב הישובים העתיקים הללו ישבו באזורים גבוהים שסיפקו גם הגנה ותצפית. בסמוך לישובים העתיקים היו מקורות מים שונים: מעיינות, בירכות ובורות מים אשר גם הם היוו תמריץ חיובי להתיישבות הצ'רקסית. 

יש חוקרים הטוענים כי חושניה ממוקמת באתרה של העיר היהודית סוגניי מסוף ימי הבית השני.  
בהגיענו אל ראש התל אנו פונים ימינה עם הדרך, לאחר כ40 מ' משמאל לנו מבנה הרוס למחצה עם פתח מרובע, נעבור בו ונראה מולנו שער אבן מקושת קבוע בחומה גדולה שכנראה היה השער הדרומי של חאן קדום שעמד במקום. מבט דרומה דרך הקשת יגלה לעיננו חלקים ניכרים מהטיול שעשינו עד כה: גבעת האלה ותל טליה, אגם קשת והחורשה של פארק ברוך, תצפית יפיפייה שמסגרת השער המקושת מוסיפה לה מראה מרשים. 

נשוב אל הדרך שבראש התל ונוסיף ונלך בה שמאלה –מערבה-כמעט עד סופה כאן נפנה ימינה דרך שער כניסה מאבן אל ביתו של המוכתר, ראש הכפר. בחצר הבית יש בור מים גדול שבעבר הרחוק מרזבים מפח הובילו אליו את מי הגשם מגגות הרעפים האדומים. (הבניה של גגות רעפים משופעים הינה מסורת שהצ'רקסים הביאו איתם מהקווקז המושלג. בארץ ישראל מסורת הבניה הינה של גגות שטוחים.)  במבנה מספר חדרים, כולם בנויים עד גובה הגג אך הגג עצמו חסר. (גגות הרעפים נלקחו למזכרת או נהרסו לחלוטין.) 

בקצה הרחוק של המבנה יורדת דרך צרה –משעול- צפונה לקרבת שער הכניסה לתל בקרבת הכביש הראשי. נצא אל העיקול בכביש. מעט במעלה הכביש-ישר, נמצא מסגד שהצריח שלו בולט למרחוק. למסגד סיפור מרתק ממלחמת יום כיפור (על כך בסיור אחר).

אנו נפנה שמאלה ונלך לאורך הכביש (מערבה ) לאחר כ200 מ' נגיע לשער גדול משמאל. משער זה מובילה דרך עפר רחבה דרומה עד לפאתי מושב קשת. בהגיענו  אל מחוץ לגדרות המושב נמשיך ישר עד הכניסה להרחבה של המושב. שם עומדות בפנינו 2 אפשרויות: להיכנס להרחבה ומשם למושב, או להמשיך מימין לגדר המושב לאורך ההרחבה עד שנגיע לערוץ "נחל עיט" הבא מהמאגר, אותו פגשנו בדרך הלוך. נעבור דרך חורשה מוצלת ויפה הנקראת "גן אלפי שלמה" ונלך לאורך הדרך היוצאת מהחורשה עד לשער המצוי על כביש הגישה לקשת כ-100 מ' לפני שער הכניסה לישוב. 
בקטע אחרון זה יש בחורף ובאביב שפע של צמחי בר כגון מרווה כחולה, אירוס הגולן, נרקיסים, רקפות, עיריות נוריות תורמוסים צבעונים ועוד פרחים נוספים רבים. בקיצור חגיגת פרחים צבעונית.            

טיול לתל חזיקה ומעין ג'ואיזה ברכס הבשנית

סביב שכנתינו היקרה-אלוני הבשן (אלב"ש), יש טבע יפה ומיוחד:

א. פריחת החלמונית (באביב) - נוסעים לאלוני הבשן, עוברים את היישוב כ-2 ק"מ ופונים ימינה לחזיקה. נוסעים בכביש הצר הציורי והמפותל, זהירות שוליים גבוהים מדי! עולים כל הזמן עד שמגיעים לעיקול חד שמאלה למוצב הצבאי, שם יש רחבה גדולה לחנייה ושלט גדול של שביל הגולן מצד ימין, נכנסים בשער הקטן בגדר, הולכים עם השביל ואחרי 100 מ' בערך תתחילו לראות את החלמונית והסתוונית, מראה מרהיב בתוך כל היבש שמסביב.

ב. מעיין הג'ואיזה המחודש - נוסעים מקשת לאלוני הבשן, כחצי ק"מ לפני היישוב, יש חנייה צרה וקצת מסוכנת בכביש, ושער בקר לימין(אולי יש שם גם שלט), חונים נכנסים ימינה והולכים כ-150 מ' עם השביל והסימון הירוק (עוברים את המעיין הקודם שהרסו אותו), ואז יש בצד ימין שלט של המעיין.